תוֹכֶן
אשלגן הוא יסוד חשוב לכלב בכל תפקודי הגוף, ברמה התאית או לא. אם רמות האשלגן גבוהות מסיבה כלשהי (היפרקלמיה), בעלי חיים עלולים לסבול מהשלכות לב וגם מהנשימה.
כיבוש
אשלגן הוא אלקטרוליט ומינרל המאוחסן בגוף הכלב כדי לשמור על איזון המים וחומצה-בסיס בתאים. נתרן ואשלגן משולבים ליצירת לחץ אוסמוטי השומר על קירות התאים בגוף חדירים ומסוגלים לקבל ולהעביר חומרים מזינים וחומרים אחרים. בעבודה עם מינרלים אחרים, אשלגן יוצר מלחים אלקליין, הנחוצים בתהליכי גוף מסוימים, כולל ספיגה מחדש של נתרן בכליות. אשלגן, סידן ונתרן חייבים להיות מאוזנים כראוי בפלסמת הדם של הכלב לצורך תפקוד לב תקין.
מַחֲלָה
היפרקלמיה יכולה להופיע בגלל ירידה בהפרשת הכליה הנגרמת על ידי אי ספיקת כליות חריפה או כרונית או חסימת שלפוחית השתן. הכליות מפרישות בדרך כלל עודף אשלגן מחוץ לגוף, וכאשר תפקוד הכליות נפגע, עודף אשלגן יצטבר בתאי החיה.
מחלת אדיסון עלולה לגרום להיפרקלמיה גם אצל כלבים. מחלה זו מורכבת מאטרופיה של בלוטת יותרת הכליה, וכתוצאה מכך ירידה בייצור גלוטוקורטיקואידים ומינרל קורטיקואידים (שני הורמונים טבעיים בגוף). הורמונים אלה מווסתים את כמות האשלגן בדם, ואם הם נמוכים או לא קיימים, רמות האשלגן יעלו באופן טבעי.
כלבים עם סוכרת יכולים גם לפתח רמות גבוהות של אשלגן. העלייה בגלוקוז בדם ובשתן של החיה גורמת להיפרטוניה (מתח מוגבר) בדפנות התאים בגוף. מתח זה אינו מאפשר לחץ אוסמוטי תקין שנוצר על ידי קשר הנתרן והאשלגן וגורם לשחרור רמות גבוהות יותר של אשלגן לזרם הדם.
סיבות אחרות
בנוסף למחלות, מצבים פיזיולוגיים מסוימים עלולים לגרום להיפרקלמיה אצל כלבים.
כלבים שמתאמנים הרבה יכולים לפתח רמות גבוהות של אשלגן בדמם כאשר האשלגן המאוחסן ברקמת השריר משתחרר לזרם הדם בגלל פגיעה בתאי השריר. כוויות קשות ופציעות טראומטיות עלולות לגרום גם להיפרקלמיה בגלל הרס התאים. בשל ריכוז האשלגן הגבוה בשתן, בעלי חיים עם פגיעות שלפוחית השתן עלולים להיות היפרקלמיים אם שתן דולף לחלל הבטן. אנטיביוטיקה וטרינרית מסוימת, אינסולין וקורטיקוסטרואידים, כמו גם סוגים אחרים של תרופות המשמשות לטיפול במחלות לב יכולות להעלות את רמות האשלגן אצל כלבים.
על הבעלים להתייעץ עם הווטרינרים שלהם לגבי אילו תרופות עשויות לגרום לבעיה זו.
שיקולים
היפרקלמיה אצל כלבים עלולה לייצר הפרעות קצב לב שעלולות לגרום בסופו של דבר לדום לב אם לא מטפלים בו. סימנים קליניים אחרים עשויים לכלול חולשת שרירים וירידה בדופק. אם רמת האשלגן בדם ממשיכה לעלות, קיים פוטנציאל לשיתוק נשימתי ולמוות.
יַחַס
וטרינרים בדרך כלל ינסו קודם כל לטפל במחלה הבסיסית או בטראומה הגורמת להיפרקלמיה. אם יש צורך בטיפול בנוזל תוך ורידי, וטרינרים עשויים להמליץ על שימוש בנוזלים עם נתרן כך שייקשר עם אשלגן בדם ויאזן את רמות שני המינרלים. ברגע שתאים חולים בגוף חוזרים לתפקוד תקין, רמות האשלגן צריכות לחזור למצב תקין.
