תוֹכֶן
יצירת מוזיקה הייתה בילוי פופולרי בתקופת הרנסנס. את הכלים הנפוצים ביותר בתקופת הרנסנס ניתן היה לנגן ככלי סולו או כחלק מקבוצה, הנקראת Consorts. "בן זוג שווה" הורכב מכמה מוזיקאים שניגנו בכלי נגינה מאותה משפחה. "בן זוג לא אחיד" כלל מכשירים מסוגים שונים. היסטוריונים יודעים מה היה המכשיר הנפוץ ביותר באותה תקופה, אך יש שלוש אפשרויות לזוכה.
לָאוּטָה
המכשיר הנפוץ ביותר בתקופת הרנסנס היה הלוטה. הוא כלי מיתר עם סריג כמו גיטרה. הלוטות הידועות הראשונות הן משנת 2000 לספירה. בתקופת הרנסנס היו כמה מכשירים ממשפחת הלוטות, ביניהם מנדולינה, פנדורה, אנג'ליקה, צ'יטרון וטיורבאס. אחד משני ההבדלים בין הלוט לגיטרה הוא שללוטה גב מעוגל ואילו לגיטרה גב שטוח. בתקופת הרנסנס הושמעו בכלי נגינה סולו, כליווי לזמרים או לחלק מהבני הזוג.
חליל מתוק
כלי הנשיפה הנפוץ ביותר בתקופת הרנסנס היה המקליט. המקליט האליזבתני היה דומה למקליטים מודרניים, אך הוא היה עשוי מעץ והגיע בגדלים שונים - ככל שהכלי נגמר כך הצליל עמוק יותר. בדרך כלל הם היו מכוונים לטון מיוחד והייתה להם אוקטבה אחת בלבד בקנה מידה. מקליטי הרנסנס היו פופולאריים ככלי סולו וככלי נגינה במלווים. הם היו כל כך פופולריים שהמלך הנרי השמיני היה 76 מהם.
בואש ויולה
כלי אחר פופולרי מאוד בתקופת הרנסנס היה ויולות הבואש. זה היה בס מיתרים, בחירת הזמן, ומילא את התפקיד של צ'לו או בס אנכי בקונסרות. היו לה סריגים כמו הגיטרה, אבל במקום לחטט על המיתרים, הוויולה הפוסומית הושמעה עם קשת, כמו צ'לים מודרניים. "אופוסום" פירושו "רגל", והכלי נקרא כך מכיוון שהנגנים נאלצו לנגן עליו בישיבה, עם הכלי בין ברכיהם.
כינור
הסוג הנפוץ ביותר של כינור בתקופת הרנסנס היה הכינור. כמו מקליטים, כינורות הגיעו בגדלים שונים, כל אחד מהם תוכנן עבור סט שונה של טרבלים. בכל מקום היו להם שלוש עד חמש מיתרים, אך בגרסה הפופולרית ביותר היו שלוש. היה להם נימה חדה וגבוהה ושימש לליווי ריקודים. כינורות היו הכלי הרביעי בשכיחותו במלווים לא שווים. סגנון הנגינה בכינור המשמש במוזיקה כפרית מודרנית מקורו בכלי זה.
